הכירו את הצוות- טל פולוק
- needlezmag
- Jan 21, 2017
- 2 min read
"אמא צדקה, למה אני עושה את זה לעצמי?"
טל פולוק, בת 25 , נשואה, אימא לשלוש חתולות שמנות וכלבה קטנה אחת.
כשהייתי בסביבות גיל ארבע, בת דודה שלי תמר עשתה קעקוע של הרואד ראנר, קטן, קטן, קטן. היה לי מוזר בגיל הזה להבין את התהליך. מחטים בעור? ציור שנשאר לעד? מה?
אגב, אנחנו מתכננות לכסות לה את הקעקוע הזה (שהפך במשך השנים לצללית של הרואד ראנר), ממש סגירת מעגל. אני מעריכה כל סגנון קעקועים. אבל לאחרונה אני בפאזה של ניו סקול.
בהתחלה, קעקועים היו מבחינתי קטע של משמעות. הייתי מתחילה לחפור לכל אדם שרק הביע קמצוץ של עניין, על המשמעות של הקעקועים שלי. בקעקוע החמישי המשמעות הפסיקה להיות כזאת עמוקה. אבל בתכלס אפשר למצוא משמעות גם אחר כך.
למה אני מתקעקעת? ואו, איזו שאלה. אני מתקעקעת כי אני אוהבת את האסתטיקה, אני אוהבת את התהליך ולא את העובדה שמקעקעים אותי וכואב לי ומציק לי (ולעתים אני מוצאת עצמי אומרת "אמא צדקה, למה אני עושה את זה לעצמי?") אני אוהבת לדבר עם מי שמקעקע/ת אותי, וללמוד עוד על קעקועים.
כמקעקעת בתחילת דרכי, אני מחשיבה כל קעקוע שאני עושה אצל מישהו לשיעור פרטי לכל דבר. אני גם אוהבת את הימים שאחרי, להסתכל על משהו חדש על הגוף ולהתרגל אליו.
אפשר לומר שהתמכרתי באופן רשמי, לקח לי 18 קעקועים להודות בזה שזה פאקינג כיף. אחרי חצי השרוול שעשיתי לא מזמן, אני יכולה לומר שאני מרגישה הרבה יותר בנוח עם הגוף שלי, מוזר? יכול להיות, אבל יש גם כאלה שכורתים לעצמם בכוונה אצבע ומרגישים הכי טוב שבעולם.
האם אני מרגישה שהקעקועים החשופים שלי משפיעים עלי ועל האנשים שבאים באינטראקציה איתי בחברה הישראלית? בוודאי, במיוחד בגלל שאני אישה. אני מאד נהנית מהחורף, רק בגלל שלא מציקים לי. הכל מוסתר, ואני לא נראית מקועקעת כל כך במבט חטוף. לאנשים קשה לאכול את זה. כן, הרבה שופטים. ושואלים שאלות. יש את החצופים ויש את הנחמדים, והמון מבטים שופטים.
אבל ברגע ששומעים שאני מקעקעת אז קצת מניחים לי, איזה מקצוע בחרתי לי.
אני חושבת שחסר בארץ גוף שבאמת יכול לתת מענה לקהילה אלטרנטיבית אינטליגנטית וסקרנית שמחפשת תכנים איכותיים וענייניים. הוא מייצג אותי כי... לא יודעת, האמת שאני פשוט אוהבת קעקועים, וכמישהי שגם נשואה למקעקע וגם מקעקעת בעצמה, זה הפך לחלק אדיר מחיי.
אני נרגשת להביע את החוויות ההזויות שלי מהמקצוע הזה בצורה של קומיקס, כי זה הכי מייצג אותי.
אני חושבת שאנחנו צריכים כבר להתפתח מעבר לאתרים ממומנים וביקורות של אנשים שלא מבינים שום דבר. כדי שאנשים יבינו מה זו באמת עבודה טובה ומה לא. אז המטרה שלי היא להעשיר את הידע בארץ.
הפנטזיה הכי גדולה שלי לגבי המגזין היא מגזין מודפס. להתפתח עוד ועוד ובאמת להשפיע.
קצת מהקעקועים של טל:
לקרדיטים לאמן המבצע יש ללחוץ על התמונה
Comments