ספוטלייט אמן - סרג'יו ברונפמן

סגנון, אתגר, אכפתיות - תפסנו את סרג'יו ברונפמן ל-Q&A עליו ועל ראיית עולמו כמקעקע.

כמה זמן אתה מקעקע? 5 שנים.

ספר לנו על סגנון העבודה \ ההתמחות שלך. רוב הקהל שלי ו\או מי שנחשף לעבודה שלי מכיר אותי בתור מקעקע שיש לו זיקה לריאליזם, צבעוני ושחור אפור. למדתי ציור מהתבוננות בשמן על בד ומשם העברתי את הידע שצברתי לתחום הקעקועים באופן די טבעי, אבל במהלך השנים לא דחיתי שום סגנון כדי לעשות הכל, וללמוד כמה שיותר מכל דבר. כיום אני עובד ב-3 סגנונות:ריאליסטי, נאו-טרדישינל, ואוריינטלי. כן, זו עדיין קשת די רחבה, אבל מה לעשות שזה מה שמעניין אותי עכשיו. למה אני אוהב את הסגנונות הנ"ל? ככה, וחוץ מזה אני אוהב את יכולת הביטוי מבחינה אמנותית שיש לי בכל אחד מהסגנונות.

איך אתה רואה את התחום בארץ ומה היית רוצה לראות משתנה? אתחיל בזה שאומר שאני מקעקע רק 5 שנים, יש בארץ מקעקעים שמקעקעים פי 4 מהזמן הזה וכנראה שהם מועמדים עם נקודות השקפה יותר רחבות משלי. אבל אם שואלים אותי, אז מבחינת האוכלוסייה כולה, התחום ללא ספק גדל בצעדי ענק וזוכה לחשיפה לחתך רחב יותר מהמיינסטרים, אם זה בגלל שכיום תחומים רבים יותר בתרבות היום-יומית שלנו מקבלים ואף מברכים לתוכם קעקועים, כמו אופנה, תכניות בידור, ספורט ועוד. ואם זה בגלל כמות המידע האין סופית שיש לכל מתבגר במרחק נגיעה בטלפון הנייד, עמודים עם תצלומים של עבודות בפייסבוק, עמודים שלמים שעונים, מסבירים, עוזרים וממליצים בזמן אמת.

הכל ממש נגיש למי שמחפש. אני חושב שזה מגיע לרמה שאם פעם הייתם שואלים שאלות כמו "כמה טאבו זה קעקועים כיום?”, אז היום מנגד אנשים בוגרי תחומים באמנות מפה ומשם ממש רוצים ללכת ללמוד לקעקע ולהתעסק בזה בתור מקצוע. מה שדוחף למעלה את רמת הקעקועים והעבודות באיכות המוצר, יחד עם החומר האנושי. כיום קיימים יותר סטודיואים מאשר היו לפני כמה שנים, הכמות הכפילה את עצמה לדעתי. מה שלדעתי גרם לכמה תזוזות במקומות התעסוקה בארץ שעד לא מזמן, לא חוותה כל כך הרבה מגמות של שינוי. מבחינת ציוד של האמנים בארץ ובכלל בעולם, יש שינויים טכנולוגיים דרסטיים לטובה בשנים האחרונות בתעשייה כולה, ומקעקעים שמכבדים את עצמם בארץ עוקבים בקפידה אחר המתרחש. לבסוף לדעתי הגורם שאחראי לחלק הכי גדול מההתפתחות הזו הוא שמקעקעים רבים יצרו מעגלים חברתיים שדרכם הם משתפים חוויות וחולקים ניסיון, אנשים לומדים אחד מהשני יותר, התחום פחות אפוף מסתורין. בקשר למה שהייתי משנה או שהייתי רוצה שיקרה אחרת בתחום, אני לגמרי אדם שמשחק עם הקלפים שיש לו. תמיד מנסה לעשות את השינוי שאני רוצה שיקרה, אז נחכה ונראה אני מניח.

מהן השאיפות \ מטרות \ "אני מאמין" שלך כמקעקע? המטרה הברורה באופק כרגע היא שבקרוב אפתח סטודיו עם יותר מעמדה אחת שיש לי נכון לעכשיו. לגבי האני מאמין, אני חושב שאני לא ספר סגור. אני יכול לשנות את דעתי כל הזמן בהתאם לנסיבות או למשתנים, ללמוד משהו חדש ולאמץ ערך חדש בתור אדם. אבל מה שכן, אני חושב שלעשות את העבודה הכי טובה שאתה יכול כדי ללכת לישון בידיעה שעשית את ה-100 אחוז שלך זה כנראה איפשהו שם בראש הפירמידה. אחרת למה לטרוח בכלל? יחד עם זה אני לומד בימים אלו שיש רק 24 שעות ביממה אז צריך לחלק את האנרגיה שלך באופן חכם. אפשר לסחוט לימון רק עד לנקודה מסויימת.

מה לדעתך חשוב במקעקע? מה בעיניך עושה מקעקע (אותך) למקעקע טוב? אכפתיות.

ספר לנו על הקעקוע הראשון שלך ועל הפרויקט המאתגר ביותר שיצא לך לעשות עד כה. הקעקוע הראשון שעשיתי היה מעבר על אות סינית שכבר הייתה קיימת אצל חבר. פשוט כדי להרגיש את העור, עם כמה שפחות סיכויים לפשל.

הפרויקט המאתגר ביותר? זה משתנה כי בכל תקופה יש לי גבול חדש שאני מנסה למתוח. לגבי האתגרים הגרפיים, זה קצת טריקי לענות, כי כי קשה מאוד להעביר את זה במילים, אבל אם נצמיד את השאלה למדד של זמנים, אז... הסשן הארוך ביותר שלי היה 11.5 שעות מתוך יומיים רצופים שהתבצע בדנמרק בסטודיו שבו התארחתי. מבחינה של ימים ברצף, זה היה 3 ימים ברצף, 6-7 שעות כל יום. חזה שלם כולל כתפיים. של צבי עם קרניים גדולות ופרפרים.

מי האמן הבינלאומי האהוב עלייך כיום ולמה? שהתואר הזה לדעתי מגיע ל-Dmitriy Samohin. ברמות הגבוהות כבר אי אפשר באמת להחליט חד משמעית מי טוב יותר או פחות. דמיטרי עושה ריאליסטי משגע כמו המון אומנים מעולים אחרים, אבל לא רק, ומדי פעם אפשר לראות קעקוע אוריינטלי צץ פה ושם או ציורים מדהימים של קריקטורות. הוא עושה הכל בצורה מעולה. בנוסף לכל זה, לא משנה מה עושה הבחור, אפשר לראות את טביעת האצבע שלו בזה וזה נראה מדהים. בחירת הצבעים, הנפח, הצורה שהוא בוחר לעשות דברים. Kudos Dmitriy!