הכירו את הצוות - אייל מנחם

"...ביטוי עצמי- סימון של דברים שאני אוהב או מאמין בהם על הגוף..."

בן 29, גר בתל אביב, בעל סטודיו לקעקועים (Club Ink).

קשה לי לומר בדיוק מתי הייתה החשיפה הראשונה שלי לעולם הזה, אבל מגיל מאוד צעיר נושא הקעקועים ואיך שזה נראה משך אותי מאוד, אני לא יודע למה אפילו. בתור ילד אהבתי מאוד להתכסות (בהגזמה) בקעקועים זמניים שמעבירים לעור עם מים ולבסוף מימשתי את האהבה הזו בקעקוע הראשון שלי בגיל 23 (המופלג). משם הדרך הייתה קצרה להתאהבות של ממש, ועוד הרבה דיו זרם מאז.

קשה לי לומר שיש סגנון אחד שאני מעדיף במיוחד, אני מאוד אוהב שילובי סגנונות ולכל סגנון יש את הייחוד ויופי שלו בעיני, אם הייתי חייב לבחור אחד הייתי כנראה הולך על נאו-טראדישינל, מהסוג שדומה בביצוע שלו לריאליזם אבל עם קווים בולטים וצבעים בוהקים (זו העדפה ויזואלית אגב, לא בהכרח עלי).

מבחינת העדפה אישית על עצמי יותר חשוב שתהיה משמעות כלשהי - יופי יכול ללכת ולדעוך, משמעות היא לנצח, גם אם המשמעות של משהו השתנתה עבורך עם השנים, זה תמיד יישאר רלוונטי לזמן שבו עשית את הקעקוע.

קעקועים עבורי הם שילוב של ביטוי עצמי- סימון של דברים שאני אוהב או מאמין בהם על הגוף; וסימון של רגעים או אנשים שיצא לי לפגוש ורציתי שישאר לי מהם איזה סימן או מזכרת.

אני חושב שבמפגש ראשוני עם אנשים, הקעקועים שלי הם משהו שתמיד מאוד בולט ובגלל שמדובר בדבר ויזואלי, סביר מאוד שימשוך תשומת לב, לטוב ולרע.

מניסיוני, ברגע שהזמן קצת עובר והקרח קצת נשבר שוכחים שהם שם, בסופו של דבר עומד מולך בן אדם, ומהר מאוד כבר לא משנה איך הוא נראה (זה אגב נכון לדעתי לא רק לגבי קעקועים).

עוד לפני העיסוק שלי בתחום הייתי פעיל בכל הקשור לקעקועים מהשוליים, תמיד עניין אותי כל מה שקורה מסביב, הצד הטכני, המידע, ויש המון. מדובר בתחום מעניין ורחב שאני מאוד אוהב באופן אישי (מה שגם גרם לי לעסוק בו בסופו של דבר) ולצערי נראה שאנחנו כסצנה מקומית עדיין קצת מפגרים מאחור לעומת שאר העולם, ואני לא רואה סיבה שלא ניישר קו, יש בארץ את הכישרון והיכולת והמון אנשים עם הרבה רצון ולב לקדם את התחום, וזה קורה צעד אחר צעד.

אני באמת חושב שמגזין כמו זה שאנחנו מנסים לקדם, הוא שלב נוסף בקידום התחום כולו שיביא תוכן איכותי וישכיל ויבדר את האנשים שמחשיבים את עצמם לחלק מהקהילה אליה אנחנו פונים ואולי גם כאלה שאולי רוצים ומוכנים להכיר את אותה קהילה מבחוץ. הלהט והאידיאל האלה הם מה שהייתי רוצה להביא למגזין, בכל דרך שאני יכול.

אחת המטרות, שאני מודה שלא הייתה שלי במקור ודווקא נשתלה במוחי ע"י שותפיי לפשע, היא להגיע יום אחד למגזין מודפס של ממש, יש משהו קסום במוחשי לעומת הדיגיטלי שקשה להסביר, זה אולי מיושן מצדי אבל ככה אני רואה את זה.

שאיפה נוספת שלי באופן אישי היא שהמגזין יהפוך למשהו גדול באמת, אולי חלוץ לאחרים שיבואו בעקבותינו, אולי משהו מורכב וגדול יותר בפני עצמו, שיוכל להכיל בתוכו אנשים נוספים שיש בהם את האהבה לתחום והרצון לעשות ולשנות, אני רואה את עצמי ואת שותפיי כיזמים עם רצון גדול להרחיב ולשפר את התחום כל אחד ממקומו שלו ואני חושב שזו תמיד תהיה הנקודה המנחה שלנו, בין אם עכשיו בהתחלה ובין אם בעתיד.

קצת מהקעקועים של אייל:

לקרדיטים לאמן המבצע יש ללחוץ על התמונה